יום מס' 9: קשת

בוקר טוב, יקירותי. כן, אתן שוב איתי. עקב הרצון העז שלי לקבל עלי את האתגר של היום, ורצונה של החברה הדמיונית ביום אחר בעוד זמן מה, הוחלט על חילופין. אז אתן תקועות איתי שלושה ימים רצוף!

מה הבאתי לכן היום? זוכרות שסיפרתי לכן שקיבלתי ליום ההולדת שלושה לקים של Nfu Oh, חברת הלקים הקוריאנית החביבה? אז נא להכיר את החביב עלי מבין השלושה, מהסדרה ההולוגרפית המדהימה של נפו או, לק מס' 65. 65 הוא לק הולוגרפי בצבע תכלת בהיר, ואחרי חודשים של חלומות עליו, הוא סוף סוף הגיע לידי. ראשית כל, שימו לב לאפקט ההולוגרפי שלו. אתן רואות את קשת הצבעים על כל ציפורן? אם לא, אני מקווה שתוכלו לראות טוב יותר בתמונות הבאות. מדובר במה שמכונה באנגלית linear holo, הווה אומר לק שיוצר אפקט קשת אמיתי, שנראה ממש כקווים ברורים ולא רק גליטר הולוגרפי כזה או אחר.

ההולוגרפיים של נפו או נחשבים לטובים בעולם, אבל יש להם בעיה אחת משמעותית: מריחה. הנוסחה בעייתית מאוד, והמברשת חסרת הגמישות לא עוזרת. בחברה ממליצים למרוח את הלק אך ורק ישירות על לק הבסיס המיוחד שלהם, Aqua Base, שאמור להפוך את המריחה לחלקה ונעימה. אם יקר לכן להוציא עוד 60 שקלים על בסיס מיוחד, מדברים ברשת על זה שיש בסיסי Aqua של חברות אחרות שעולים פחות אבל נותנים את אותו אפקט, אבל עוד לא רכשתי אותם ולכן לא אביע שום דעות בנושא. אני כן יכולה לומר שעל הבסיס שעליו השתמשתי בלק, Strong Adhesion של China Glaze, המריחה הייתה די נוראית ונאלצתי לחזור על זה כמה פעמים מההתחלה עד שהבנתי איך לעשות את זה.

אחרי הניסוי והטעייה שלי, טיפים למריחת הולוגרפיים של נפו או: זה ממילא לק שדורש שתי שכבות, אז תחשבו על השכבה הראשונה כעל לק בסיס נוסף – מרחו שכבה דקה, התעלמו מאיך שזה נראה ורק הקפידו למרוח את כל האיזור הרצוי. לאחר מכן, הקפידו להמתין עד שהשכבה הראשונה תתייבש (זה מתייבש די מהר בין כה ובין כה, אבל זה חשוב), ואז מרחו את השכבה השנייה כשהמברשת בזווית קרובה ככל האפשר לציפורן. אם אתן רגילות למרוח בזווית של 45 מעלות – זה הזמן לרדת ל-20, או אפילו 10. המברשת הבלתי גמישה, בשילוב עם הנוסחה הבעייתית, יכולה בקלות להסיר חלקים שנמרחו קודם ולהותיר קרחות. השכבה השנייה צריכה להיות עבה, כדי שיהיה מגע מינימלי של המברשת בציפורן.

ברגע שהצלחתי סוף סוף למרוח אותו, ידעתי שהצבע הזה מוכר לי מאוד. שימו לב לאגודל שלי, שמרוחה ב4 (!) שכבות של Cyberspace, מס' 512 מבית מילאני. הצבע כמעט זהה, שניהם לקים הולוגרפיים, אבל ההבדל בהולוגרפיות ניכר לעין. אתן רואות את האצבע המורה, ואת הקשת המושלמת שיש עליה? על האגודל אין קשת, ולא בגלל הזווית. פשוט לא תהיה. באור שמש יש עליו לפעמים קשת, אבל היא בורחת במהירות וקשה לתפוס אותה במצלמה. אצל נפו או הקשת שם כל הזמן, בין אם ארצה ובין אם לא, ובכל תאורה. זה ההבדל בין לק עם הרבה חלקיקים הולוגרפיים שאפשר לקנות ב15-20 ש"ח, לבין לק שכולו מיני-חלקיקים הולוגרפיים זערוריים, בכמות וצפיפות משמעותית יותר גדולה, שאפשר לקנות ב-60 ש"ח. האם ההבדל שווה את ההפרש במחיר? זה כבר החלטה שלכן. אני בינתיים מתענגת על הקשתות שיש לי על כל אצבע.

ואי אפשר לדבר על נפו או בלי לציין את הבקבוקים המדהימים שלהם. כן, אני זוכרת שכבר הראיתי לכן אותם, אבל לבקבוקים של הסדרה ההולוגרפית יש פקק כסוף מיוחד, והחלטתי שמגיע לו צילום משלו. זה אותו בקבוק דמוי-שמלה עם פקק דמוי-מחוך, וזה עדיין יפהפה. אבל אמרנו שהיום יום הקשת, ואמנם יש לי קשת על כל אצבע, אבל למה להסתפק בזה? וחוץ מזה, אמרנו שזה אתגר נייל ארט, אז איפה פה הנייל ארט?

התחלתי את הקשתות שלי עם ציור של קו המתאר הכללי של הקשתות באמצעות הצהוב הרגיל שלי, Sunshine, מס' 280 מבית Rimmel (שאגב, מדווחים לי שהגיע לפארמים בישראל, ובמחירים שפויים! מחר אלך לבדוק בעצמי ואקווה לטוב). למה דווקא הלק הזה, מבין 6 הלקים איתם אני עומדת לצייר קשת? כי יש לו מברשת שטוחה, ששימוש בצד הדק שלה היה דרך נוחה ליצור קו דק, וכי הוא הצבע הכי בהיר ולכן היה הגיוני שאחרים יימרחו עליו ולא להפך. למה יימרחו עליו? כי זה באמת רק קו מתאר כללי. הקו בזרת, לדוגמא, יצר הרבה יותר מדי עבה. אז כיסיתי אותו בקלות על ידי שכבות של הצבעים הכהים הבאים. אם הייתי צריכה לכסות את הירוק, נאמר, עם הצהוב, זה היה דורש ממני המון שכבות ועבודה מיותרת.

וכך זה נראה אחרי שהוספתי את כל הצבעים. הקשת שלי: אדום – Fire Fox מס' 507 מבית Revlon; כתום – Crushed, מס' 20 מבית Sally Hansen; צהוב – כאמור למעלה; ירוק – Emerald City, מס' 10 מבית סאלי הנסן; כחול – Blue It מס' 16 מבית סאלי הנסן; סגול – Deep Purple, מס' 08 מבית סאלי הנסן.

איך ציירתי את זה? באמצעות מכחול אחד, דף מיותר ששימש כפאלטה, וצמר גפן טבול באציטון איתו ניקיתי את המכחול בין צבע לצבע. זה הכל. בלי כלים מסובכים, רק מכחול שעולה 3 ש"ח בחנויות ציוד אומנות.

ייתכן ששמתן לב שיש הבדל במרקמים בין הלקים השונים שהשתמשתי בהם. הרבלון האדום הוא מאט, הרימל הלבן הוא קרם, ושלושת הסאלי הנסנים הם מטאליים/שימריים. אמנם ההבדלים לא בולטים, אבל הם כן קיימים אם מתעמקים בהם. וגם כלל הציור שלי שם אינו שיא הדיוק. איך פותרים את זה? טופ קואוט כמובן.

ולמה להשתמש בסתם טופ קואוט, כשאפשר להשתמש במשהו קצת יותר… קשת-י? אני מתכוונת כמובן לFairy Dust של צ'יינה גלייז, שכשמו כן הוא, אבקת פיות של חלקיקים הולוגרפיים מנצנצים מעדנות.

אז זו הייתה הקשת שלי, עם גליטר קשת על לק קשת. בסה"כ, אני די מרוצה.

ומה אתכן? איך אתן מרגישות בנושא לקים הולוגרפיים? נפו או שווה את ההוצאה המשולשת? ואיפה אתן ראיתן קשת לאחרונה?

עד הפעם הבאה…

בוקר טוב, יקירותי. כן, אתן שוב איתי. עקב הרצון העז שלי לקבל עלי את האתגר של היום, ורצונה של החברה הדמיונית ביום אחר בעוד זמן מה, הוחלט על חילופין. אז אתן תקועות איתי שלושה ימים רצוף!

מה הבאתי לכן היום? זוכרות שסיפרתי לכן שקיבלתי ליום ההולדת שלושה לקים של Nfu Oh, חברת הלקים הקוריאנית החביבה? אז נא להכיר את החביב עלי מבין השלושה, מהסדרה ההולוגרפית המדהימה של נפו או, לק מס' 65. 65 הוא לק הולוגרפי בצבע תכלת בהיר, ואחרי חודשים של חלומות עליו, הוא סוף סוף הגיע לידי. ראשית כל, שימו לב לאפקט ההולוגרפי שלו. אתן רואות את קשת הצבעים על כל ציפורן? אם לא, אני מקווה שתוכלו לראות טוב יותר בתמונות הבאות. מדובר במה שמכונה באנגלית linear holo, הווה אומר לק שיוצר אפקט קשת אמיתי, שנראה ממש כקווים ברורים ולא רק גליטר הולוגרפי כזה או אחר.

ההולוגרפיים של נפו או נחשבים לטובים בעולם, אבל יש להם בעיה אחת משמעותית: מריחה. הנוסחה בעייתית מאוד, והמברשת חסרת הגמישות לא עוזרת. בחברה ממליצים למרוח את הלק אך ורק ישירות על לק הבסיס המיוחד שלהם, Aqua Base, שאמור להפוך את המריחה לחלקה ונעימה. אם יקר לכן להוציא עוד 60 שקלים על בסיס מיוחד, מדברים ברשת על זה שיש בסיסי Aqua של חברות אחרות שעולים פחות אבל נותנים את אותו אפקט, אבל עוד לא רכשתי אותם ולכן לא אביע שום דעות בנושא. אני כן יכולה לומר שעל הבסיס שעליו השתמשתי בלק, Strong Adhesion של China Glaze, המריחה הייתה די נוראית ונאלצתי לחזור על זה כמה פעמים מההתחלה עד שהבנתי איך לעשות את זה.

אחרי הניסוי והטעייה שלי, טיפים למריחת הולוגרפיים של נפו או: זה ממילא לק שדורש שתי שכבות, אז תחשבו על השכבה הראשונה כעל לק בסיס נוסף – מרחו שכבה דקה, התעלמו מאיך שזה נראה ורק הקפידו למרוח את כל האיזור הרצוי. לאחר מכן, הקפידו להמתין עד שהשכבה הראשונה תתייבש (זה מתייבש די מהר בין כה ובין כה, אבל זה חשוב), ואז מרחו את השכבה השנייה כשהמברשת בזווית קרובה ככל האפשר לציפורן. אם אתן רגילות למרוח בזווית של 45 מעלות – זה הזמן לרדת ל-20, או אפילו 10. המברשת הבלתי גמישה, בשילוב עם הנוסחה הבעייתית, יכולה בקלות להסיר חלקים שנמרחו קודם ולהותיר קרחות. השכבה השנייה צריכה להיות עבה, כדי שיהיה מגע מינימלי של המברשת בציפורן.

ברגע שהצלחתי סוף סוף למרוח אותו, ידעתי שהצבע הזה מוכר לי מאוד. שימו לב לאגודל שלי, שמרוחה ב4 (!) שכבות של Cyberspace, מס' 512 מבית מילאני. הצבע כמעט זהה, שניהם לקים הולוגרפיים, אבל ההבדל בהולוגרפיות ניכר לעין. אתן רואות את האצבע המורה, ואת הקשת המושלמת שיש עליה? על האגודל אין קשת, ולא בגלל הזווית. פשוט לא תהיה. באור שמש יש עליו לפעמים קשת, אבל היא בורחת במהירות וקשה לתפוס אותה במצלמה. אצל נפו או הקשת שם כל הזמן, בין אם ארצה ובין אם לא, ובכל תאורה. זה ההבדל בין לק עם הרבה חלקיקים הולוגרפיים שאפשר לקנות ב15-20 ש"ח, לבין לק שכולו מיני-חלקיקים הולוגרפיים זערוריים, בכמות וצפיפות משמעותית יותר גדולה, שאפשר לקנות ב-60 ש"ח. האם ההבדל שווה את ההפרש במחיר? זה כבר החלטה שלכן. אני בינתיים מתענגת על הקשתות שיש לי על כל אצבע.

ואי אפשר לדבר על נפו או בלי לציין את הבקבוקים המדהימים שלהם. כן, אני זוכרת שכבר הראיתי לכן אותם, אבל לבקבוקים של הסדרה ההולוגרפית יש פקק כסוף מיוחד, והחלטתי שמגיע לו צילום משלו. זה אותו בקבוק דמוי-שמלה עם פקק דמוי-מחוך, וזה עדיין יפהפה. אבל אמרנו שהיום יום הקשת, ואמנם יש לי קשת על כל אצבע, אבל למה להסתפק בזה? וחוץ מזה, אמרנו שזה אתגר נייל ארט, אז איפה פה הנייל ארט?

התחלתי את הקשתות שלי עם ציור של קו המתאר הכללי של הקשתות באמצעות הצהוב הרגיל שלי, Sunshine, מס' 280 מבית Rimmel (שאגב, מדווחים לי שהגיע לפארמים בישראל, ובמחירים שפויים! מחר אלך לבדוק בעצמי ואקווה לטוב). למה דווקא הלק הזה, מבין 6 הלקים איתם אני עומדת לצייר קשת? כי יש לו מברשת שטוחה, ששימוש בצד הדק שלה היה דרך נוחה ליצור קו דק, וכי הוא הצבע הכי בהיר ולכן היה הגיוני שאחרים יימרחו עליו ולא להפך. למה יימרחו עליו? כי זה באמת רק קו מתאר כללי. הקו בזרת, לדוגמא, יצר הרבה יותר מדי עבה. אז כיסיתי אותו בקלות על ידי שכבות של הצבעים הכהים הבאים. אם הייתי צריכה לכסות את הירוק, נאמר, עם הצהוב, זה היה דורש ממני המון שכבות ועבודה מיותרת.

וכך זה נראה אחרי שהוספתי את כל הצבעים. הקשת שלי: אדום – Fire Fox מס' 507 מבית Revlon; כתום – Crushed, מס' 20 מבית Sally Hansen; צהוב – כאמור למעלה; ירוק – Emerald City, מס' 10 מבית סאלי הנסן; כחול – Blue It מס' 16 מבית סאלי הנסן; סגול – Deep Purple, מס' 08 מבית סאלי הנסן.

איך ציירתי את זה? באמצעות מכחול אחד, דף מיותר ששימש כפאלטה, וצמר גפן טבול באציטון איתו ניקיתי את המכחול בין צבע לצבע. זה הכל. בלי כלים מסובכים, רק מכחול שעולה 3 ש"ח בחנויות ציוד אומנות.

ייתכן ששמתן לב שיש הבדל במרקמים בין הלקים השונים שהשתמשתי בהם. הרבלון האדום הוא מאט, הרימל הלבן הוא קרם, ושלושת הסאלי הנסנים הם מטאליים/שימריים. אמנם ההבדלים לא בולטים, אבל הם כן קיימים אם מתעמקים בהם. וגם כלל הציור שלי שם אינו שיא הדיוק. איך פותרים את זה? טופ קואוט כמובן.

ולמה להשתמש בסתם טופ קואוט, כשאפשר להשתמש במשהו קצת יותר… קשת-י? אני מתכוונת כמובן לFairy Dust של צ'יינה גלייז, שכשמו כן הוא, אבקת פיות של חלקיקים הולוגרפיים מנצנצים מעדנות.

אז זו הייתה הקשת שלי, עם גליטר קשת על לק קשת. בסה"כ, אני די מרוצה.

ומה אתכן? איך אתן מרגישות בנושא לקים הולוגרפיים? נפו או שווה את ההוצאה המשולשת? ואיפה אתן ראיתן קשת לאחרונה?

עד הפעם הבאה…

About the author

Related posts

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים