ערמון זהוב

בוקר טוב, יקירות. איך ישנתן?

היום נדבר על אחת הרכישות החדשות שלי מאנגליה, לק בצבע חום מלוכלך, או ברונזה, או חום מטאלי, או כפי שמכנה אותו החברה שייצרה אותו, Golden Chestnut, ערמון זהוב. הרי הוא לפניכן, לק מס' 53 מבית Beauty UK.

אני אגיד כבר כאן ועכשיו שאני והערמון הזהוב, אנחנו לא משהו. זאת אומרת, תראו, הוא חום. ואני, אני לא אוהבת חום. יש לי פריט לבוש חום אחד בלבד בארון, אין לי לקים חומים כלל וכלל, ויש לזה סיבה, טובה מאוד. אני פשוט לא מתחברת לצבע הזה, ומעולם לא התחברתי. אבל מה – לפעמים צריך. לפעמים יש מניקור מעניין שבו ממש ממש צריך את זה. אז החלטתי שחום מטאלי זה משהו שאני יכולה לחיות איתו. ואם כבר חום מטאלי – למה לא הערמון הזהוב?

הבעיה היא, כמובן, שמטבעו של צבע שאני לא אוהבת – אני לא אוהבת אותו. אני מסוגלת להעריך את המריחה הנוחה שלו, את המברשת הטובה באופן מפתיע יחסית למותג  פארמים לא-יוקרתי, את הנוסחה נטולת הרעלים ואת הדרך בה היא מתיישרת מעצמה ויוצרת מריחה אחידה ויפה בלי מאמץ, כבר בשכבה הראשונה. אני יכולה להעריך גם את האטימות המצויינת אחרי שכבה עבה אחת (או שתיים דקות, לבחירתכן) ואת המרקם שנותר כאן – לא מאט אבל גם לא גלוסי, משהו שלא מושך את העין אם אתן לא מעוניינות שהיא תימשך. וגם אין כאן סימני מריחה, בניגוד להמון מטאליים אחרים. כן, אני יכולה להעריך את הערמון הזה. אבל לא לאהוב אותו. אז כמנהגי בקודש, אוסיף לו דברים.

ומה אפשר להוסיף לערמונים? התשובה הברורה מאליה היא: כחול. עוד עלה בדעתי שעשוי להתאים לזה גם ניוד, ואולי אדום – אם כי את זה לא בדקתי הפעם. למעשה, מבחינתי השאלה היא יותר למה הערמונים יכולים להתאים, ולא להפך, כי בשימושים עתידיים הערמון יהיה זה שיתווסף כקישוט ללקים אחרים, אבל הפעם ניסיתי לעשות מאמץ למען מי מכן שעשויה למצוא את הצבע הזה מפתה בפני עצמו. אז הנה כמה הצעות.

הראשון משמאל, על האמה שלי, הוא הניסוי שכשל מעט עם הניוד. הוספתי פס ישר (טוב, בערך ישר, זה פריהנד כי התעצלתי למצוא את הסקוטש טייפ) של Cafe Culture, מס' 63 של ביוטי יו.קיי., הניוד החביב עלי בימים אלה. בדיעבד אני יכולה לומר שכנראה היה עדיף לעשות את ההפך – פס של ערמון במרכז ציפורן ניוד, אבל זה יכול לעבוד גם כפי שעשיתי כציפורן מודגשת בין ציפורניים שמרוחות בערמון בפני עצמו.

לקמיצה שלי הוספתי שכבה של Typhoon, הקראקל הכחול החביב מסדרת 2012 מבית Cherimoya. הוא חביב מאוד בעיני, והשילוב שלו עם צבע הברונזה מוצא חן בעיני ואולי אפילו אחזור עליו.

על הזרת אתן רואות את מה שכמעט בוודאות אחזור עליו פעם במניקור משלו – משחקי מרקם קלילים בעזרת Blue Suede האהוב של Orly. ללא טופ קואוט, כמובן, כדי לא להרוס את המאט העדין של בלו סוויד או את הגימור המבריק-אבל-לא-מבריק-מדי של הערמון הזהוב. זה שילוב עדין אבל מעניין, ואני כמעט בטוחה שאחזור עליו – אם כי במראה ההפוך, עם הברונזה בפרנץ' מעל כחול. כך או כך, זה מומלץ.

אז איך אתן מרגישות לגבי ברונזה? ומה אתן הייתן משלבות איתה?

עד הפעם הבאה…

בוקר טוב, יקירות. איך ישנתן?

היום נדבר על אחת הרכישות החדשות שלי מאנגליה, לק בצבע חום מלוכלך, או ברונזה, או חום מטאלי, או כפי שמכנה אותו החברה שייצרה אותו, Golden Chestnut, ערמון זהוב. הרי הוא לפניכן, לק מס' 53 מבית Beauty UK.

אני אגיד כבר כאן ועכשיו שאני והערמון הזהוב, אנחנו לא משהו. זאת אומרת, תראו, הוא חום. ואני, אני לא אוהבת חום. יש לי פריט לבוש חום אחד בלבד בארון, אין לי לקים חומים כלל וכלל, ויש לזה סיבה, טובה מאוד. אני פשוט לא מתחברת לצבע הזה, ומעולם לא התחברתי. אבל מה – לפעמים צריך. לפעמים יש מניקור מעניין שבו ממש ממש צריך את זה. אז החלטתי שחום מטאלי זה משהו שאני יכולה לחיות איתו. ואם כבר חום מטאלי – למה לא הערמון הזהוב?

הבעיה היא, כמובן, שמטבעו של צבע שאני לא אוהבת – אני לא אוהבת אותו. אני מסוגלת להעריך את המריחה הנוחה שלו, את המברשת הטובה באופן מפתיע יחסית למותג  פארמים לא-יוקרתי, את הנוסחה נטולת הרעלים ואת הדרך בה היא מתיישרת מעצמה ויוצרת מריחה אחידה ויפה בלי מאמץ, כבר בשכבה הראשונה. אני יכולה להעריך גם את האטימות המצויינת אחרי שכבה עבה אחת (או שתיים דקות, לבחירתכן) ואת המרקם שנותר כאן – לא מאט אבל גם לא גלוסי, משהו שלא מושך את העין אם אתן לא מעוניינות שהיא תימשך. וגם אין כאן סימני מריחה, בניגוד להמון מטאליים אחרים. כן, אני יכולה להעריך את הערמון הזה. אבל לא לאהוב אותו. אז כמנהגי בקודש, אוסיף לו דברים.

ומה אפשר להוסיף לערמונים? התשובה הברורה מאליה היא: כחול. עוד עלה בדעתי שעשוי להתאים לזה גם ניוד, ואולי אדום – אם כי את זה לא בדקתי הפעם. למעשה, מבחינתי השאלה היא יותר למה הערמונים יכולים להתאים, ולא להפך, כי בשימושים עתידיים הערמון יהיה זה שיתווסף כקישוט ללקים אחרים, אבל הפעם ניסיתי לעשות מאמץ למען מי מכן שעשויה למצוא את הצבע הזה מפתה בפני עצמו. אז הנה כמה הצעות.

הראשון משמאל, על האמה שלי, הוא הניסוי שכשל מעט עם הניוד. הוספתי פס ישר (טוב, בערך ישר, זה פריהנד כי התעצלתי למצוא את הסקוטש טייפ) של Cafe Culture, מס' 63 של ביוטי יו.קיי., הניוד החביב עלי בימים אלה. בדיעבד אני יכולה לומר שכנראה היה עדיף לעשות את ההפך – פס של ערמון במרכז ציפורן ניוד, אבל זה יכול לעבוד גם כפי שעשיתי כציפורן מודגשת בין ציפורניים שמרוחות בערמון בפני עצמו.

לקמיצה שלי הוספתי שכבה של Typhoon, הקראקל הכחול החביב מסדרת 2012 מבית Cherimoya. הוא חביב מאוד בעיני, והשילוב שלו עם צבע הברונזה מוצא חן בעיני ואולי אפילו אחזור עליו.

על הזרת אתן רואות את מה שכמעט בוודאות אחזור עליו פעם במניקור משלו – משחקי מרקם קלילים בעזרת Blue Suede האהוב של Orly. ללא טופ קואוט, כמובן, כדי לא להרוס את המאט העדין של בלו סוויד או את הגימור המבריק-אבל-לא-מבריק-מדי של הערמון הזהוב. זה שילוב עדין אבל מעניין, ואני כמעט בטוחה שאחזור עליו – אם כי במראה ההפוך, עם הברונזה בפרנץ' מעל כחול. כך או כך, זה מומלץ.

אז איך אתן מרגישות לגבי ברונזה? ומה אתן הייתן משלבות איתה?

עד הפעם הבאה…

About the author

Related posts

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *