יין בידיך

בוקר טוב, יקירותי. איך המרגש? איך מזג האוויר? אצלי עדיין אין שלג, וזה עדיין מעציב אותי. אבל אתן יודעות מה לא מעציב אותי? מניקור!

והיום נדבר על חברה שבאמת הגיע הזמן שאפסיק להתעלם ממנה – Sephora by OPI. מדובר במותג חדש יחסית, במסגרתו חברת OPI הטובה והמוכרת מייצרת לקים לטובת רשת הקוסמטיקה Sephora. בארץ אין עדיין, ככל הידוע לי, סניפים של ספורה, וזה מצער, כי יש להם דברים נחמדים. אבל לא נתתי לזה לעצור בעדי, וכשנכנסתי לסניף שלהם בטיימס סקוור בניו יורק לפני שנה, חיבקתי את סטנד הלקים שלהם באושר ועברתי עליהם אחד אחד עד שבן הזוג שלי איים בשלל איומים ונאלצתי לבחור שניים, ולהסתפק בהם. השניים האלו הם Curve-aceous, שהוא האדום השימרי הקלאסי האולטימטיבי שלי וכבר ראיתן אותו על חצי ציפורן בעבר, והלק שאתן רואות בתמונה, Meet for Drinks. מיט פור דרינקס שייך, למרבה הצער, לבדיוק אותו איזור של גוונים כמו Diva of Geneva החביב עלי, שאותם אני פשוט לא מצליחה לצלם בשום אופן. מיט פור דרינקס והדיווה מג'נבה אינם כפילים, אגב, ואשווה ביניהם בהזדמנות, אבל הם בהחלט שייכים לאותה משפחת צבעים.

בתמונה שלמעלה אתן רואות את מיט פור דרינקס במערומיו – הזרת והקמיצה זכו לשכבה אחת עבה, האמה והאצבע המורה לשכבה אחת דקה, ורק האגודל זכה לשתי שכבות הגונות. קיויתי שיראות בתמונה את הגוון הורדרד/סגלגל שיש למיט פור דרינקס בשכבה דקה, בדיוק כמו ליין, אבל המצלמה שלי, כרגיל, לא הצליחה לתפוס אותו.

וכך זה נראה כשהשוויתי בין כל האצבעות לכדי שתי שכבות. הצבע מעט סגול יותר במציאות, ולמען האמת הצבע שהתקבל כאן הוא באופן די מדוייק הצבע של הדיווה מז'נבה. הדיוה היא אדום סגלגל שנוטה לחום, ואילו מיט פור דרינקס שלפנינו אמור להיות בעל גוון סגול יותר. חוסר היכולת שלי לצלם את הגוונים האלה ממשיך לתסכל אותי.

אבל אם כבר בספורה עסקינן, אני חייבת לחלוק את האכזבה הגדולה ביותר שהייתה לי עם הלקים של המותג הזה: המברשת. כל מי שהשתמשה אי פעם בלק של OPI מכירה בוודאי את מברשת ה-Pro-Wide הנפלאה שלהם – רחבה, משטחת באופן קליל ונפלא, ואפשר לכסות איתה ציפורן שלמה (טוב, בעיקר את הזרת). היא מאפשרת שימוש מושלם בטכניקת שלוש המריחות (פס באמצע הציפורן, פס בכל צד, וזהו), והיא פשוט נוחה. אבל מאחר וספורה הוא מותג נפרד, עם צבעים שונים (בדרך כלל, <שיעול> קולקציית הקראקלים </שיעול>),  ובקבוקים שונים – גם המברשת שונה. בל נא נכחיש, לא מדובר במברשת נוראית של מותגי לק ב2 שקל. אבל היא בהחלט לא יכולה בכלל להתחרות בזו של אופי – איתה אני צריכה להפוך את טכניקת שלוש המריחות שלי לטכניקת חמש המריחות, ואני ממש לא נהנית מזה. אם אתן מתלבטות בין שני גוונים דומים (שלא לומר, זהים) של אופי וספורה – לכו על אופי, בלי למצמץ בכלל. שיקול נוסף הוא שהמחיר של ספורה גבוה יותר, בדרך כלל. המחיר הרשמי של אופי עומד על איזור ה-8 דולר (תסלחו לי שאין לי כוח לוודא כמה בדיוק), ואילו של ספורה באיזור ה-9 וחצי דולר. נכון, זה לא הפרש עצום, אבל גם לשלם יותר וגם לקבל מברשת פחות טובה? אני לא בקטע.

אבל בחזרה למיט פור דרינקס – הוא אמנם יפהפה בעיני, בגוון היין שלו שמזכיר לי את הקברנה סוביניון שההורים שלי היו קונים כשהייתי ילדה, אבל אני עדיין אני, ואני חייבת גיוון. מאחר והוא כל כך יפה בעיני, ויתרתי לו על פרנץ' או שורה של רעיונות אחרים שהיו לי, שהיו מסבים ממנו את כל תשומת הלב. שקלתי להוסיף לו שכבה של גליטר הולוגרפי כי זה שילוב מוצלח בעיני עם כל גווני הבורדו, אבל בסופו של דבר החלטתי ללכת על עיצוב פשוט בסקוטש טייפ. זוכרות את ההסבר שלי על שימוש בסקוטש טייפ? אז בתמונה אתן רואות איך יוצרים משולש באמצעות שתי חתיכות נייר דבק.

הלק שהוספתי כאן הוא אחת הרכישות האחרונות שלי, Gun Metal, מס' 54 מבית Beauty UK, שלמראית עין נראה זהה ללק הכסוף שנכלל בסט שהגרלנו כאן לא מזמן. הוא יזכה לביקורת משלו בבוא הזמן, אבל על סמך הרושם המצומצם של מריחת חצי ציפורן אני יכולה לומר שהמברשת שלו בצורה סטנדרטית אבל רכה ונוחה לעבודה, הוא מתייבש מהר, ויש לו צבע כסוף כהה נפלא בדיוק כמו שחיפשתי. אני חושדת בו שהוא אולי משאיר סימני מריחה, אבל את זה אצטרך לוודא כשאמרח אותו כמו שצריך על ציפורניים שלמות.

ובינתיים, יש לי מניקור פשוט מצד אחד אבל מעניין מצד שני, שלא מושך המון תשומת לב אבל נראה מקצועי ונעים. והכי חשוב, לא משעמם אותי, וגורם לי לחייך כשאני מסתכלת עליו. מה עוד בחורה יכולה לבקש?

עד הפעם הבאה…

בוקר טוב, יקירותי. איך המרגש? איך מזג האוויר? אצלי עדיין אין שלג, וזה עדיין מעציב אותי. אבל אתן יודעות מה לא מעציב אותי? מניקור!

והיום נדבר על חברה שבאמת הגיע הזמן שאפסיק להתעלם ממנה – Sephora by OPI. מדובר במותג חדש יחסית, במסגרתו חברת OPI הטובה והמוכרת מייצרת לקים לטובת רשת הקוסמטיקה Sephora. בארץ אין עדיין, ככל הידוע לי, סניפים של ספורה, וזה מצער, כי יש להם דברים נחמדים. אבל לא נתתי לזה לעצור בעדי, וכשנכנסתי לסניף שלהם בטיימס סקוור בניו יורק לפני שנה, חיבקתי את סטנד הלקים שלהם באושר ועברתי עליהם אחד אחד עד שבן הזוג שלי איים בשלל איומים ונאלצתי לבחור שניים, ולהסתפק בהם. השניים האלו הם Curve-aceous, שהוא האדום השימרי הקלאסי האולטימטיבי שלי וכבר ראיתן אותו על חצי ציפורן בעבר, והלק שאתן רואות בתמונה, Meet for Drinks. מיט פור דרינקס שייך, למרבה הצער, לבדיוק אותו איזור של גוונים כמו Diva of Geneva החביב עלי, שאותם אני פשוט לא מצליחה לצלם בשום אופן. מיט פור דרינקס והדיווה מג'נבה אינם כפילים, אגב, ואשווה ביניהם בהזדמנות, אבל הם בהחלט שייכים לאותה משפחת צבעים.

בתמונה שלמעלה אתן רואות את מיט פור דרינקס במערומיו – הזרת והקמיצה זכו לשכבה אחת עבה, האמה והאצבע המורה לשכבה אחת דקה, ורק האגודל זכה לשתי שכבות הגונות. קיויתי שיראות בתמונה את הגוון הורדרד/סגלגל שיש למיט פור דרינקס בשכבה דקה, בדיוק כמו ליין, אבל המצלמה שלי, כרגיל, לא הצליחה לתפוס אותו.

וכך זה נראה כשהשוויתי בין כל האצבעות לכדי שתי שכבות. הצבע מעט סגול יותר במציאות, ולמען האמת הצבע שהתקבל כאן הוא באופן די מדוייק הצבע של הדיווה מז'נבה. הדיוה היא אדום סגלגל שנוטה לחום, ואילו מיט פור דרינקס שלפנינו אמור להיות בעל גוון סגול יותר. חוסר היכולת שלי לצלם את הגוונים האלה ממשיך לתסכל אותי.

אבל אם כבר בספורה עסקינן, אני חייבת לחלוק את האכזבה הגדולה ביותר שהייתה לי עם הלקים של המותג הזה: המברשת. כל מי שהשתמשה אי פעם בלק של OPI מכירה בוודאי את מברשת ה-Pro-Wide הנפלאה שלהם – רחבה, משטחת באופן קליל ונפלא, ואפשר לכסות איתה ציפורן שלמה (טוב, בעיקר את הזרת). היא מאפשרת שימוש מושלם בטכניקת שלוש המריחות (פס באמצע הציפורן, פס בכל צד, וזהו), והיא פשוט נוחה. אבל מאחר וספורה הוא מותג נפרד, עם צבעים שונים (בדרך כלל, <שיעול> קולקציית הקראקלים </שיעול>),  ובקבוקים שונים – גם המברשת שונה. בל נא נכחיש, לא מדובר במברשת נוראית של מותגי לק ב2 שקל. אבל היא בהחלט לא יכולה בכלל להתחרות בזו של אופי – איתה אני צריכה להפוך את טכניקת שלוש המריחות שלי לטכניקת חמש המריחות, ואני ממש לא נהנית מזה. אם אתן מתלבטות בין שני גוונים דומים (שלא לומר, זהים) של אופי וספורה – לכו על אופי, בלי למצמץ בכלל. שיקול נוסף הוא שהמחיר של ספורה גבוה יותר, בדרך כלל. המחיר הרשמי של אופי עומד על איזור ה-8 דולר (תסלחו לי שאין לי כוח לוודא כמה בדיוק), ואילו של ספורה באיזור ה-9 וחצי דולר. נכון, זה לא הפרש עצום, אבל גם לשלם יותר וגם לקבל מברשת פחות טובה? אני לא בקטע.

אבל בחזרה למיט פור דרינקס – הוא אמנם יפהפה בעיני, בגוון היין שלו שמזכיר לי את הקברנה סוביניון שההורים שלי היו קונים כשהייתי ילדה, אבל אני עדיין אני, ואני חייבת גיוון. מאחר והוא כל כך יפה בעיני, ויתרתי לו על פרנץ' או שורה של רעיונות אחרים שהיו לי, שהיו מסבים ממנו את כל תשומת הלב. שקלתי להוסיף לו שכבה של גליטר הולוגרפי כי זה שילוב מוצלח בעיני עם כל גווני הבורדו, אבל בסופו של דבר החלטתי ללכת על עיצוב פשוט בסקוטש טייפ. זוכרות את ההסבר שלי על שימוש בסקוטש טייפ? אז בתמונה אתן רואות איך יוצרים משולש באמצעות שתי חתיכות נייר דבק.

הלק שהוספתי כאן הוא אחת הרכישות האחרונות שלי, Gun Metal, מס' 54 מבית Beauty UK, שלמראית עין נראה זהה ללק הכסוף שנכלל בסט שהגרלנו כאן לא מזמן. הוא יזכה לביקורת משלו בבוא הזמן, אבל על סמך הרושם המצומצם של מריחת חצי ציפורן אני יכולה לומר שהמברשת שלו בצורה סטנדרטית אבל רכה ונוחה לעבודה, הוא מתייבש מהר, ויש לו צבע כסוף כהה נפלא בדיוק כמו שחיפשתי. אני חושדת בו שהוא אולי משאיר סימני מריחה, אבל את זה אצטרך לוודא כשאמרח אותו כמו שצריך על ציפורניים שלמות.

ובינתיים, יש לי מניקור פשוט מצד אחד אבל מעניין מצד שני, שלא מושך המון תשומת לב אבל נראה מקצועי ונעים. והכי חשוב, לא משעמם אותי, וגורם לי לחייך כשאני מסתכלת עליו. מה עוד בחורה יכולה לבקש?

עד הפעם הבאה…

About the author

Related posts

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *