שודדי הקריביים: דמעות מנטה

שלום, קוראות חביבות, ויום נעים!

היום נדבר על אחד הלקים מקולקציית שודדי הקריביים שהחברה הדמיונית הראתה לכן בחטף ביום ראשון, ושראוי בעיני להרבה יותר תשומת לב. למה? כי מלבד הקראקל הכסוף, שבחיבתי אליו כבר דנו, זה הלק היחיד מהקולקציה הזו שאני מחבבת.

כן, אני יודעת, כמה מפתיע, שוב אני מתאהבת במנטה. אבל אין מה לעשות, זו האובססיה הנוכחית, והיא לא תעבור עד שלא אשים את ידיי על כמות מספקת של טורקיזים ומנטות. ויש לי כבר לא מעט, אם יורשה לי לספר. אז למקרה שלא זיהיתם, מדובר ב-Mermaid's Tears מקולקציית שודדי הקריביים של OPI. בתמונה הוא מוצג בשתי שכבות, אתן רואות לבד כמה שהמריחה שלו חלקה ונוחה – אני פשוט מעריצה של המברשת Pro-Wide של אופי. הלק הזה גם מה שמכונה באנגלית self-leveling, הווה אומר מתאזן בעצמו לכדי שכבה חלקה ונוחה.

מהרבה בחינות, הלק הזה הזכיר לי למה התאהבתי במקור בOPI. תראו איזה ברק מצויין יש לו, בלי שמץ של טופ קואוט. תראו איך הוא מכסה בדיוק, אבל בדיוק, את האיזורים הנכונים של הציפורן. איזה אטימות מצויינת בשתי שכבות בלבד. הצבע שלו לא אידיאלי מבחינתי – הוא מה שנהוג לכנות מנטה מאובקת. ואני לא אוהבת אבק. אבל מבין כל צבעי הקולקציה הזו, הוא מה שהכי קרוב למשהו שאני יכולה להסתובב איתו בלי להשתעמם, שונאת קרמים ומתעבת פסטלים שכמותי.

והדרך הכי טובה לא להשתעמם היא, כמובן, לגוון. אז גיוונתי. על האמה הוספתי שכבה של ה-Mattifying Top Coat של Rimmel. פגשתן אותו כבר כמה פעמים בעבר, כי גם אני וגם החברה הדמיונית מאוהבות בו עד מעל לראש. הוא זול, הוא נוח, והוא עושה את העבודה. וגם לרימל יש מברשת רחבה ונוחה, Maxi Brush שמה, והיא מאפשרת להפוך את הלק למאט בשניות. מומלץ בחום.

על הקמיצה מרחתי שכבה של לק מס' 35 מבית Golden Rose, חברה שלא ידעתי, עד לא מזמן, שנמכרת בכלל בארץ. הם ידועים בכך שהם זולים ויש להם כמה לקים הולוגרפיים חביבים, אבל הצטערתי לגלות שהלקים שלהם מכילים, כך על פי האינטרנט, טולואן – אחד משלושת הרעלנים הגדולים. אז הלק הזה לא יישאר אצלי לאורך זמן – אבל זה לא אומר שאני לא יכולה להעריך את היופי שלו. מדובר בשימר ירוק בבסיס שקוף (אני מחזיקה את הבקבוק שלו בתמונה), בסגנון האפקטים של CND. במקרה הזה, אני חושבת שהוא הוסיף המון ללק. אולי בשילוב כזה הייתי משתמשת בו באמת ולא רק לסווטץ'.

לזרת הוספתי שכבה של לק מס' 238 של רימל, Forest. פורסט הוא לק ירוק-יער מטאלי שקוף למדי, שצריך בערך שלוש שכבות כדי להגיע לאטימות, לפעמים אפילו יותר. זה לא שילוב רע – זה ירוק יער מצויין ואטום – אבל זה קצת בזבוז. הייתי יכולה להגיע לאותה תוצאה עם מריחה של פורסט על שכבה אחת ולא שתיים של דמעות בת הים, או למעשה על לא מעט צבעים אטומים אחרים. הדמעות לא הוסיפו כאן כלום מבחינת צבע, ולכן זה שילוב מיותר בעיני.

בתמונה הזו אתן יכולות לראות טוב יותר את השימש של גולדן רוז ואת המאט של רימל. אני חושבת שכדאי שאנסה פעם את דמעות בת הים עם שימר ירוק ומאט בו זמנית. זה יהיה או נפלא או נורא. כדאי לברר איזה.

ומה אתן הייתן עושות כדי לעצור את הדמעות?

נ.ב.

שלוש קוראות נאמנות חוגגות היום יום הולדת – דורה, אביגיל ומרינה – והשטויות שהוספתי לאמה, קמיצה וזרת מוקדשות להן בהתאמה. מזל טוב!

שלום, קוראות חביבות, ויום נעים!

היום נדבר על אחד הלקים מקולקציית שודדי הקריביים שהחברה הדמיונית הראתה לכן בחטף ביום ראשון, ושראוי בעיני להרבה יותר תשומת לב. למה? כי מלבד הקראקל הכסוף, שבחיבתי אליו כבר דנו, זה הלק היחיד מהקולקציה הזו שאני מחבבת.

כן, אני יודעת, כמה מפתיע, שוב אני מתאהבת במנטה. אבל אין מה לעשות, זו האובססיה הנוכחית, והיא לא תעבור עד שלא אשים את ידיי על כמות מספקת של טורקיזים ומנטות. ויש לי כבר לא מעט, אם יורשה לי לספר. אז למקרה שלא זיהיתם, מדובר ב-Mermaid's Tears מקולקציית שודדי הקריביים של OPI. בתמונה הוא מוצג בשתי שכבות, אתן רואות לבד כמה שהמריחה שלו חלקה ונוחה – אני פשוט מעריצה של המברשת Pro-Wide של אופי. הלק הזה גם מה שמכונה באנגלית self-leveling, הווה אומר מתאזן בעצמו לכדי שכבה חלקה ונוחה.

מהרבה בחינות, הלק הזה הזכיר לי למה התאהבתי במקור בOPI. תראו איזה ברק מצויין יש לו, בלי שמץ של טופ קואוט. תראו איך הוא מכסה בדיוק, אבל בדיוק, את האיזורים הנכונים של הציפורן. איזה אטימות מצויינת בשתי שכבות בלבד. הצבע שלו לא אידיאלי מבחינתי – הוא מה שנהוג לכנות מנטה מאובקת. ואני לא אוהבת אבק. אבל מבין כל צבעי הקולקציה הזו, הוא מה שהכי קרוב למשהו שאני יכולה להסתובב איתו בלי להשתעמם, שונאת קרמים ומתעבת פסטלים שכמותי.

והדרך הכי טובה לא להשתעמם היא, כמובן, לגוון. אז גיוונתי. על האמה הוספתי שכבה של ה-Mattifying Top Coat של Rimmel. פגשתן אותו כבר כמה פעמים בעבר, כי גם אני וגם החברה הדמיונית מאוהבות בו עד מעל לראש. הוא זול, הוא נוח, והוא עושה את העבודה. וגם לרימל יש מברשת רחבה ונוחה, Maxi Brush שמה, והיא מאפשרת להפוך את הלק למאט בשניות. מומלץ בחום.

על הקמיצה מרחתי שכבה של לק מס' 35 מבית Golden Rose, חברה שלא ידעתי, עד לא מזמן, שנמכרת בכלל בארץ. הם ידועים בכך שהם זולים ויש להם כמה לקים הולוגרפיים חביבים, אבל הצטערתי לגלות שהלקים שלהם מכילים, כך על פי האינטרנט, טולואן – אחד משלושת הרעלנים הגדולים. אז הלק הזה לא יישאר אצלי לאורך זמן – אבל זה לא אומר שאני לא יכולה להעריך את היופי שלו. מדובר בשימר ירוק בבסיס שקוף (אני מחזיקה את הבקבוק שלו בתמונה), בסגנון האפקטים של CND. במקרה הזה, אני חושבת שהוא הוסיף המון ללק. אולי בשילוב כזה הייתי משתמשת בו באמת ולא רק לסווטץ'.

לזרת הוספתי שכבה של לק מס' 238 של רימל, Forest. פורסט הוא לק ירוק-יער מטאלי שקוף למדי, שצריך בערך שלוש שכבות כדי להגיע לאטימות, לפעמים אפילו יותר. זה לא שילוב רע – זה ירוק יער מצויין ואטום – אבל זה קצת בזבוז. הייתי יכולה להגיע לאותה תוצאה עם מריחה של פורסט על שכבה אחת ולא שתיים של דמעות בת הים, או למעשה על לא מעט צבעים אטומים אחרים. הדמעות לא הוסיפו כאן כלום מבחינת צבע, ולכן זה שילוב מיותר בעיני.

בתמונה הזו אתן יכולות לראות טוב יותר את השימש של גולדן רוז ואת המאט של רימל. אני חושבת שכדאי שאנסה פעם את דמעות בת הים עם שימר ירוק ומאט בו זמנית. זה יהיה או נפלא או נורא. כדאי לברר איזה.

ומה אתן הייתן עושות כדי לעצור את הדמעות?

נ.ב.

שלוש קוראות נאמנות חוגגות היום יום הולדת – דורה, אביגיל ומרינה – והשטויות שהוספתי לאמה, קמיצה וזרת מוקדשות להן בהתאמה. מזל טוב!

About the author

Related posts

2 Comments on “שודדי הקריביים: דמעות מנטה

  1. לינוי

    הייי מאיפה אפשר את כל הצבעים הנדרים ביותר?!

    Reply
    1. היי לינוי, את קולקציית שודדי הקריבים – אנחנו הזמנו מאיביי, הרימל גם נקנה בחו"ל (באנגליה) והגולדן רוז כאמור מם מצאה בארץ בתל אביב

      Reply

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *