מנדרינה שבורה לרסיסים

יקירותי חובבות הלק, אני מקווה שחיבבתן את הלק הצהוב שהחברה הדמיונית שלי סקרה כאן לפני יומיים, כי הנה הוא מגיע שוב, והפעם אצל בחורה אחרת, ועם מטרה אחרת לחלוטין. אז ראשית כל, הנה הוא, I Always Get My Man-Darin, מהקולקציה הריחנית של קולור קלאב:

בתמונה שתי שכבות של הלק הזה, שבאמת בעל ריח מנדרינה. המריחה שלו נוחה למדי והייבוש מהיר, אבל אי אפשר להגיע איתו לאטימות במספר הגיוני של שכבות, ואני פשוט לא נהנית מלק כזה. אבל זה לא אומר שאין לו שימושים אחרים, כמובן – הוא שימושי למדי בתור רקע לנייל ארט, ליירינג (כפי שהחברה הדמיונית כבר הדגימה), או האומנות המציירת-את-עצמה החביבה על כולנו – קראקל. אז הפעם, עשיתי קצת ניסויים.

את הקראקל הזה, "לק מתפוצץ" בצבע שחור, אתן בטח זוכרות מפוסט הזברה מלון שלי. החברה הדמיונית מתעבת אותו, אבל לי הוא עושה המון כיף, והגיע הזמן לברר איזה צורות שונות אפשר להשיג איתו. מאחר ובקראקל אי אפשר למרוח יותר משכבה אחת (לא אם רוצים שייצא מזה משהו, בכל מקרה), טווח המשחק שיש לנו במריחתו הוא רק בכמות הלק שיש בשכבה הבודדת שאנחנו מורחות. הלק המדובר הוא לק דליל למדי, שנוטה שלא להצטבר בכמויות גדולות על המברשת, מה שמצמצם עוד יותר את טווח המשחק שיש איתו – ובכל זאת, אפשר להשיג איתו דברים שונים. במקרה זה, שימו לב לדוגמא השונה שנוצרה על הקמיצה שלי, שזכתה לשכבה דקה מהלק – קווי "זברה" שחורים מדוייקים – לעומת הזרת שלי, שזכתה לשכבה עבה יותר של הלק – דוגמאת שבירה שיותר דומה לזו שהחברה הדמיונית מחבבת, אם כי הלק עדיין מדגים את זבראיותו (כן, המצאתי כרגע מילה, מה אכפת לכן?) הטבעית.

הקראקל הזה הוא Fault Line, מקולקציית Crackle Glaze של צ'יינה גלייז, וכדאי שתסתכלו עליו טוב טוב, כי כנראה שלא תראו אותו פה שוב לעולם. למה? כי הוא שבר את ליבנו. כשיצאה קולקציית קראקל גלייז, וגיליתי שיש בה קראקל אחד מטאלי, חשבתי שאלי צ'יינה גלייז נשמעו לשוועתי. החברה הדמיונית חיבבה עוד כמה מהקראקלים בקולקציה, אבל אני, מטורפת לקים מתכתיים שכמותי, ידעתי שזו עומדת להיות אהבת אמת. גם סגול, גם מטאלי, גם קראקל?

הכל היה נפלא, עד שניסיתי אותו.

אני חושבת שאתן יכולות להסיק לבד, מההבדל העצום בין שתי התמונות האחרונות, למה אני מגדירה את האחד כקראקל נפלא, ואת השני כאכזבה נוראית: פולט ליין פשוט לא נשבר. המריחה שלו נוראית ולא אחידה, הוא נדבק למברשת בכמויות עצומות, וכשהוא מואיל בטובו לרדת אל היד, הוא מקשה על מריחה מסודרת. בכוונה הותרתי את האצבעות שלי כאן ללא ניקוי, כדי שתראו איזה בלגן עשיתי כשניסיתי, לתומי, למרוח את הלק. והוא פשוט לא נשבר, לא משנה מה עשינו.

כן, אני יודעת שכל הקראקלים מתעבים עם הזמן, ושקצת מדלל יכול לעשות פלאים. ואמנם התמונה הנקודתית הזו צולמה כשהלק כבר לא היה חדש. אבל, איך לאמר, הבקבוק גם לא ממש ריק. הוא לא זכה לשימוש יתר, או שימוש כלל וכלל, מעבר לפעמיים או אולי שלוש, כשהיו נסיונות חוזרים ונשנים לנסות וללמוד איכשהו לעבוד איתו, בכל זאת, לרווחת הצוות. הנסיונות כשלו, ואתן רואות לאיזו תוצאה הצלחנו להגיע, למרבה הצער.

מאז קולקציית קראקל גלייז מים רבים זרמו בנהר, וכמעט כל חברת לקים הוציאה קראקל כסוף אחד לפחות (צ'יינה גלייז עצמה הוציאה קולקציית קראקלים שכולה גוונים מטאליים, ויש בלוגריות שטוענות שהנוסחה גם השתפרה), אבל הלב השבור נותר במקומו, ואני ופולט-ליין, זה כבר פשוט לא זה.

איזה לק שבר לכן את הלב?

יקירותי חובבות הלק, אני מקווה שחיבבתן את הלק הצהוב שהחברה הדמיונית שלי סקרה כאן לפני יומיים, כי הנה הוא מגיע שוב, והפעם אצל בחורה אחרת, ועם מטרה אחרת לחלוטין. אז ראשית כל, הנה הוא, I Always Get My Man-Darin, מהקולקציה הריחנית של קולור קלאב:

בתמונה שתי שכבות של הלק הזה, שבאמת בעל ריח מנדרינה. המריחה שלו נוחה למדי והייבוש מהיר, אבל אי אפשר להגיע איתו לאטימות במספר הגיוני של שכבות, ואני פשוט לא נהנית מלק כזה. אבל זה לא אומר שאין לו שימושים אחרים, כמובן – הוא שימושי למדי בתור רקע לנייל ארט, ליירינג (כפי שהחברה הדמיונית כבר הדגימה), או האומנות המציירת-את-עצמה החביבה על כולנו – קראקל. אז הפעם, עשיתי קצת ניסויים.

את הקראקל הזה, "לק מתפוצץ" בצבע שחור, אתן בטח זוכרות מפוסט הזברה מלון שלי. החברה הדמיונית מתעבת אותו, אבל לי הוא עושה המון כיף, והגיע הזמן לברר איזה צורות שונות אפשר להשיג איתו. מאחר ובקראקל אי אפשר למרוח יותר משכבה אחת (לא אם רוצים שייצא מזה משהו, בכל מקרה), טווח המשחק שיש לנו במריחתו הוא רק בכמות הלק שיש בשכבה הבודדת שאנחנו מורחות. הלק המדובר הוא לק דליל למדי, שנוטה שלא להצטבר בכמויות גדולות על המברשת, מה שמצמצם עוד יותר את טווח המשחק שיש איתו – ובכל זאת, אפשר להשיג איתו דברים שונים. במקרה זה, שימו לב לדוגמא השונה שנוצרה על הקמיצה שלי, שזכתה לשכבה דקה מהלק – קווי "זברה" שחורים מדוייקים – לעומת הזרת שלי, שזכתה לשכבה עבה יותר של הלק – דוגמאת שבירה שיותר דומה לזו שהחברה הדמיונית מחבבת, אם כי הלק עדיין מדגים את זבראיותו (כן, המצאתי כרגע מילה, מה אכפת לכן?) הטבעית.

הקראקל הזה הוא Fault Line, מקולקציית Crackle Glaze של צ'יינה גלייז, וכדאי שתסתכלו עליו טוב טוב, כי כנראה שלא תראו אותו פה שוב לעולם. למה? כי הוא שבר את ליבנו. כשיצאה קולקציית קראקל גלייז, וגיליתי שיש בה קראקל אחד מטאלי, חשבתי שאלי צ'יינה גלייז נשמעו לשוועתי. החברה הדמיונית חיבבה עוד כמה מהקראקלים בקולקציה, אבל אני, מטורפת לקים מתכתיים שכמותי, ידעתי שזו עומדת להיות אהבת אמת. גם סגול, גם מטאלי, גם קראקל?

הכל היה נפלא, עד שניסיתי אותו.

אני חושבת שאתן יכולות להסיק לבד, מההבדל העצום בין שתי התמונות האחרונות, למה אני מגדירה את האחד כקראקל נפלא, ואת השני כאכזבה נוראית: פולט ליין פשוט לא נשבר. המריחה שלו נוראית ולא אחידה, הוא נדבק למברשת בכמויות עצומות, וכשהוא מואיל בטובו לרדת אל היד, הוא מקשה על מריחה מסודרת. בכוונה הותרתי את האצבעות שלי כאן ללא ניקוי, כדי שתראו איזה בלגן עשיתי כשניסיתי, לתומי, למרוח את הלק. והוא פשוט לא נשבר, לא משנה מה עשינו.

כן, אני יודעת שכל הקראקלים מתעבים עם הזמן, ושקצת מדלל יכול לעשות פלאים. ואמנם התמונה הנקודתית הזו צולמה כשהלק כבר לא היה חדש. אבל, איך לאמר, הבקבוק גם לא ממש ריק. הוא לא זכה לשימוש יתר, או שימוש כלל וכלל, מעבר לפעמיים או אולי שלוש, כשהיו נסיונות חוזרים ונשנים לנסות וללמוד איכשהו לעבוד איתו, בכל זאת, לרווחת הצוות. הנסיונות כשלו, ואתן רואות לאיזו תוצאה הצלחנו להגיע, למרבה הצער.

מאז קולקציית קראקל גלייז מים רבים זרמו בנהר, וכמעט כל חברת לקים הוציאה קראקל כסוף אחד לפחות (צ'יינה גלייז עצמה הוציאה קולקציית קראקלים שכולה גוונים מטאליים, ויש בלוגריות שטוענות שהנוסחה גם השתפרה), אבל הלב השבור נותר במקומו, ואני ופולט-ליין, זה כבר פשוט לא זה.

איזה לק שבר לכן את הלב?

About the author

Related posts

3 Comments on “מנדרינה שבורה לרסיסים

  1. איילה

    צודקת בהחלט!
    זה כמעט גרם לי לא לקנות אבל ראיתי מארז כזה של עוד חברות. והאמת שלא נתקלתי בקראקל בודד.. לכן בסוף קניתי.. =

    Reply
  2. איילה

    היי,
    זוהי פעם ראשונה שאני מגיבה כאן בבלוג – אבל עקבתי אחר כל הפוסטים בהתלהבות!
    אני פשוט חייבת לציין ששני הקראקלים האלה דיי מאכזבים.. לי יש בבית קראקל אחד ויחיד של Chic בצבע שחור ואני חושבת שהוא מוצלח למדי (אצלם קוראים לזה Grafiti top והוא הגיע באריזה יחד עם צבע בסיס)יהיה נחמד לראות סקירה שלו בשביל אוהבות הקראקלים 🙂 האפקט שלו ממש שונה ממה שרואים כאן.

    ועוד רציתי להוסיף שזהו בלוג מקסים שאני נהנית ממנו בתור חובבת לקים המשיכו כך!

    Reply
    1. אנחנו מאוד שמחות לשמוע שאת נהנית.
      בקשר לקראקלים של שיק, לי לפחות יש בעיה עקרונית איתם – אני שונאת את זה שהחברה מוכרת לי, בכוח שני לקים. קראקל ב25 ש"ח כבר כנראה הייתי קונה ולו בשביל לנסות,
      אבל מעצבן אותי שדוחפים לי עוד לק שאין לי שום עניין בו.
      כך שאני מניחה שביקורת אכן תגיע כי למם יש קראקל אחד שלהם, אבל מבחינתי אין בי התלהבות כלפיי הקראקלים של החברה.

      Reply

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *