שוד ושבר

שלום יקירות.

לפוסט של היום, כמשתמע משמו, יש שני חלקים. אז נתחיל מהשוד: הלכתי השבוע עם אמא לרחרח בקניון החדש שפתחו לנו בשכונה. מפה לשם, מצאנו חנות קוסמטיקה שמוכרת שלל גווני שיק, כולם עם הנוסחה החדשה (=ללא רעלנים), ובמחיר טוב (10 ש"ח). קפצנו על המציאה, ואמא רכשה לעצמה בקבוקים חדשים ונטולי רעלים שיחליפו כמה דברים שיש לה בבית והגיע הזמן לשלוח לפנסיה. אבל מה, היא לא לקחה בחשבון את החיבה הבלתי מוסברת של הבת שלה לאדומים לאחרונה. בקיצור, שוב שדדתי לק מאמא.

וזה מה ששדדתי הפעם. לק מס' 57 מבית Chic, אדום עם נטייה קלה (קלה מאוד) לסגול, ללא רעלים, נמרח בקלות ונראה נפלא אחרי שתי שכבות. למה שתי שכבות ללק אדום, אתן שואלות?

כי ככה הוא נראה אחרי שכבה אחת. שימו לב למרקם של האצבעות, לא לכיסוי מבחינת צבע. זה הרבה מעבר לסימני מריחה – זה פשוט לק שסירב לא להיראות כאילו ילדה בת 5 מרחה אותו. שכבה שנייה (על לק יבש, כן?) פתרה את זה. הלק הזה חביב מכל בחינה אחרת, אבל קחו את הקטע הזה לתשומת ליבכן. אני לא יודעת אם זה משהו עקבי במטאליים של שיק בנוסחה החדשה (עד היום ניסיתי רק קרמיים מהנוסחה החדשה), אבל אני מקווה מאוד שלא. זה היה מוזר, ולא כיף. אבל מעבר לזה – אחלה לק.

 

הגוון הזה הוא גוון שאני כן חגה סביבו מדי פעם, וניסיתי לבדוק אם יש לי כפילים שלו. מימין אתן רואות את ההשוואה מול הפלטה שלי, כשעל האצבע שלי שיק, ועל הפלטה למעלה Curve-aceous של Sephora by OPI, שהוא אדום שימרי נקי, ואילו התחתון הוא Ruby Star, מס' 662 של Maybelline, שהוא אדום כהה יותר ומעט סגול יותר. כפי שאתן רואות, ההבדלים לא גדולים.

ונעבור לחלק של השבר. החלטתי שהאדום הזה הוא הזדמנות מצויינת לנסות לק שקניתי לפני כמה חודשים ולא זכה עדיין לשימוש, Electric Blue Blasted של ספורה. הלק הזה, כמו כל הקראקלים של ספורה, הוא מחזור של קראקל מהליין הרגיל של OPI. במקרה הזה, מדובר בלק שמשלים את שלישיית הקראקלים הכחולים שאופי הוציאו בשנה שעברה, שאת הטורקיז והכחול הכהה מביניהם כבר קנינו וניסינו. אז הגיעה העת לסגור את השלישיה.

זה היה הניסיון הראשון שלי עם הלק הזה. המברשת של ספורה, שכבר סיפרתי בעבר כמה אני מתעבת אותה, לא איפשרה לי מריחה נוחה, והשכבה שנותרה על הציפורן הייתה כל כך דקה, שהצבע נראה לעין רק באיזורים שבקצה המריחות. במילים אחרות, זה נראה די מטופש.

וזה הניסיון השני, הכושל עוד יותר. ניסיתי פשוט להניח את הלק על הציפורן, לא למרוח, מאחר והוא כל כך דליל. זה אחד הרעיונות הגרועים ביותר שהיו לי. ואז נפל לי האסימון – הלק נורא נורא דליל, ולא השתמשתי בו בחודשים מאז שנקנה. אולי פשוט צריך לנער אותו קצת? אז הפכתי אותו על ראשו לחצי שעה, ואז ניסיתי שוב.

כמובן שעם המברשת הנוראית של ספורה נדרשתי למשהו כמו 5-6 משיחות מכחול כדי לכסות את האגודל שלי, אז זה יצא קצת מוזר, אבל באופן כללי זה נראה כמו… נו, קראקל. קראקל סבבה.

ועם טופ קואוט מבריק שהוציא ממנו את המטאליות וישמור עליו קצת, הוא אפילו נראה כמו קראקל מגניב.

אז האם אני ממליצה על קראקלים של ספורה? באופן עקרוני, לא. כבר אמרתי בעבר שכשיש שני גוונים זהים של ספורה ושל אופי הרגיל, אני בעד הרגיל כי הוא זול יותר והמברשת טובה יותר. הקראקלים הם דוגמא קלאסית לזה, במיוחד מאחר ומדובר בלקים שבהם יש חשיבות מיוחדת לכיסוי מהיר ואחיד של הציפורן.

מעבר לזה, גיליתי כאן משהו שלא נתקלתי בו בעבר בחברה מכובדת כזו – קראקל שהחומר שלו פשוט שקע. קרה לכן? או שזה סתם בקבוק מוזר?

בכל מקרה, אם יזדמן לידי יום אחד הקראקל המקביל של אופי, עם המברשת הטובה יותר, הקראקל הזה בבירור ימצא את עצמו בפינת ה"למכירה". אם לא… נו, זה קראקל מטאלי כחול. כמה רע זה יכול להיות?

עד הפעם הבאה…

שלום יקירות.

לפוסט של היום, כמשתמע משמו, יש שני חלקים. אז נתחיל מהשוד: הלכתי השבוע עם אמא לרחרח בקניון החדש שפתחו לנו בשכונה. מפה לשם, מצאנו חנות קוסמטיקה שמוכרת שלל גווני שיק, כולם עם הנוסחה החדשה (=ללא רעלנים), ובמחיר טוב (10 ש"ח). קפצנו על המציאה, ואמא רכשה לעצמה בקבוקים חדשים ונטולי רעלים שיחליפו כמה דברים שיש לה בבית והגיע הזמן לשלוח לפנסיה. אבל מה, היא לא לקחה בחשבון את החיבה הבלתי מוסברת של הבת שלה לאדומים לאחרונה. בקיצור, שוב שדדתי לק מאמא.

וזה מה ששדדתי הפעם. לק מס' 57 מבית Chic, אדום עם נטייה קלה (קלה מאוד) לסגול, ללא רעלים, נמרח בקלות ונראה נפלא אחרי שתי שכבות. למה שתי שכבות ללק אדום, אתן שואלות?

כי ככה הוא נראה אחרי שכבה אחת. שימו לב למרקם של האצבעות, לא לכיסוי מבחינת צבע. זה הרבה מעבר לסימני מריחה – זה פשוט לק שסירב לא להיראות כאילו ילדה בת 5 מרחה אותו. שכבה שנייה (על לק יבש, כן?) פתרה את זה. הלק הזה חביב מכל בחינה אחרת, אבל קחו את הקטע הזה לתשומת ליבכן. אני לא יודעת אם זה משהו עקבי במטאליים של שיק בנוסחה החדשה (עד היום ניסיתי רק קרמיים מהנוסחה החדשה), אבל אני מקווה מאוד שלא. זה היה מוזר, ולא כיף. אבל מעבר לזה – אחלה לק.

 

הגוון הזה הוא גוון שאני כן חגה סביבו מדי פעם, וניסיתי לבדוק אם יש לי כפילים שלו. מימין אתן רואות את ההשוואה מול הפלטה שלי, כשעל האצבע שלי שיק, ועל הפלטה למעלה Curve-aceous של Sephora by OPI, שהוא אדום שימרי נקי, ואילו התחתון הוא Ruby Star, מס' 662 של Maybelline, שהוא אדום כהה יותר ומעט סגול יותר. כפי שאתן רואות, ההבדלים לא גדולים.

ונעבור לחלק של השבר. החלטתי שהאדום הזה הוא הזדמנות מצויינת לנסות לק שקניתי לפני כמה חודשים ולא זכה עדיין לשימוש, Electric Blue Blasted של ספורה. הלק הזה, כמו כל הקראקלים של ספורה, הוא מחזור של קראקל מהליין הרגיל של OPI. במקרה הזה, מדובר בלק שמשלים את שלישיית הקראקלים הכחולים שאופי הוציאו בשנה שעברה, שאת הטורקיז והכחול הכהה מביניהם כבר קנינו וניסינו. אז הגיעה העת לסגור את השלישיה.

זה היה הניסיון הראשון שלי עם הלק הזה. המברשת של ספורה, שכבר סיפרתי בעבר כמה אני מתעבת אותה, לא איפשרה לי מריחה נוחה, והשכבה שנותרה על הציפורן הייתה כל כך דקה, שהצבע נראה לעין רק באיזורים שבקצה המריחות. במילים אחרות, זה נראה די מטופש.

וזה הניסיון השני, הכושל עוד יותר. ניסיתי פשוט להניח את הלק על הציפורן, לא למרוח, מאחר והוא כל כך דליל. זה אחד הרעיונות הגרועים ביותר שהיו לי. ואז נפל לי האסימון – הלק נורא נורא דליל, ולא השתמשתי בו בחודשים מאז שנקנה. אולי פשוט צריך לנער אותו קצת? אז הפכתי אותו על ראשו לחצי שעה, ואז ניסיתי שוב.

כמובן שעם המברשת הנוראית של ספורה נדרשתי למשהו כמו 5-6 משיחות מכחול כדי לכסות את האגודל שלי, אז זה יצא קצת מוזר, אבל באופן כללי זה נראה כמו… נו, קראקל. קראקל סבבה.

ועם טופ קואוט מבריק שהוציא ממנו את המטאליות וישמור עליו קצת, הוא אפילו נראה כמו קראקל מגניב.

אז האם אני ממליצה על קראקלים של ספורה? באופן עקרוני, לא. כבר אמרתי בעבר שכשיש שני גוונים זהים של ספורה ושל אופי הרגיל, אני בעד הרגיל כי הוא זול יותר והמברשת טובה יותר. הקראקלים הם דוגמא קלאסית לזה, במיוחד מאחר ומדובר בלקים שבהם יש חשיבות מיוחדת לכיסוי מהיר ואחיד של הציפורן.

מעבר לזה, גיליתי כאן משהו שלא נתקלתי בו בעבר בחברה מכובדת כזו – קראקל שהחומר שלו פשוט שקע. קרה לכן? או שזה סתם בקבוק מוזר?

בכל מקרה, אם יזדמן לידי יום אחד הקראקל המקביל של אופי, עם המברשת הטובה יותר, הקראקל הזה בבירור ימצא את עצמו בפינת ה"למכירה". אם לא… נו, זה קראקל מטאלי כחול. כמה רע זה יכול להיות?

עד הפעם הבאה…

About the author

Related posts

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *